החינוך בישראל הוא חינם עד האוניברסיטה, ובשלב זה הסטודנטים חייבים לשלם חלק מהעלות. בישראל ישנה רמת השכלה גבוהה, אם כי האיכות אינה אחידה בכל אזורי הארץ.
עם מעט משאבי טבע, אין פלא שישראל מנצלת את המשאבים האינטלקטואליים שלה. שיעור האוריינות של אזרחי ישראל הוא מעל 90%, וכ-30% מהאוכלוסייה למדו למעלה מ-13 שנות לימוד. הממשלה מפקחת על החינוך, ואחת ממטרותיה היא ללמד את ילדי ישראל להיות חברים אחראיים בחברה.
קצת היסטוריה: לאחר הקמת המדינה בשנת 1948, הגיעו מהגרים מלמעלה מ-70 מדינות אל המולדת היהודית החדשה. המדינה הייתה אחראית לחינוך ילדי מהגרים אלה.
מערכת החינוך הממלכתית דתית הקיימת אפוא הייתה צריכה לעבור למערכת חילונית שהקיפה ערכים ומסורות תרבותיות רבות. מוסדות חינוך ממלכתיים דתיים הפכו חילוניים והממשלה טיפחה סובלנות, אחריות חברתית, אהבה לארץ והנאה מלימודים. משרד החינוך גם יזם תכניות מיוחדות שיעזרו לילדים עולים להסתגל לחיים במולדתם החדשה, כמו קורסים בהיסטוריה יהודית ושפה עברית.
חלק גדול ממורשת הסובלנות נשמרת עד היום במערכת החינוך. זה נוסף לדחף למומחיות ומיומנות טכנולוגית.
אתגרים בחינוך
החינוך היסודי והתיכוני בישראל מתמודד עם אתגרים רבים: יש מחסור במורים, במיוחד להוראת השפה האנגלית. כדי לפתור בעיה זו, משרד החינוך מקצר את הכשרתם ומכניס מורים לבתי ספר לפני שהם מקבלים הסמכה מלאה. לאחר מכן נמשכת ההסמכה "במהלך העבודה".
אף על פי שהמדינה מנסה לספק רמת חינוך גבוהה בכל אזורי ישראל, המימון של בתי ספר במגזר הערבי הוא נמוך מהמימון של בתי ספר יהודיים. מסיבה זו, ספריות, שירותים רפואיים ופעילויות חוץ בבתי ספר ערביים לרוב אינן טובות כמו אלה שבבתי הספר היהודיים.
המערכת הממלכתית סובלת גם מכיתות גדולות ומימון שונה בין בתי ספר עירוניים וכפריים.