האולימפיאדה במינכן היתה אמורה לשמש כלפיד אור לאומות העולם, כסמל לשלום ולידידות על פני כדור הארץ, אבל היו כאלה שהכינו תכניות אחרות לאירוע חשוב זה: ב-5 בספטמבר 1972 מחבלים פלסטינים חטפו ורצחו 11 חברים מהצוות האולימפי הישראלי. הטרגדיה הזאת, שנודעה בשם "טבח מינכן", עיצבה את עמדותינו במאבק בטרור.
מה קרה שם? קבוצת מחבלים פלסטינים "ספטמבר השחור" פשוט פרצה למתחם האולימפי וחטפה 11 ספורטאים ישראלים כבני ערובה. במהלך 22 שעות ההמתנה, בני הערובה הוכו ללא הרף. אלוף הרמת משקולות יוסף רומנו, שניסה להדוף את המחבלים ולהציל את חבריו, נורה, סורס והותר לדמם למוות מול שאר בני הערובה חסרי האונים.
השלטונות הגרמניים לא הצליחו להציל את בני הערובה, ובסופו של דבר באו דבריו של ג'ים מק'קיי, שדרן הספורט הנודע ששידר אז את שידורי האולימפיאדה של ABC:
"כשהייתי ילד, אבי היה אומר שתקוותינו הגדולות ופחדינו הגרועים ביותר מתממשים רק לעתים רחוקות. הפחדים הגרועים ביותר שלנו התגשמו הלילה. עכשיו הם אמרו שישנם 11 בני ערובה, שניים נהרגו אתמול בחדריהם, תשעה נהרגו הלילה בשדה התעופה. כולם נעלמו".
ניסיונות חוזרים ונשנים לתת לספורטאים את ההכרה הספוריבית נפלו על אוזניים ערלות. בשנת 2012, לכבוד יום השנה ה-40 לאירוע הטרגי הזה, ארגונים, קהילות ומשפחות מרחבי העולם ביקשו להכיר באירוע זה בכך שדרשו שהוועדה האולימפית הבינלאומית תאשר דקה דומייה כאות זיכרון בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים של 2012. הבקשה נדחתה.
במינכן היה זה משה ויינברג, שחש בסכנה, נשען על הדלת וצעק על חבריו להימלט בטרם יוכלו המחבלים להיכנס. גד זאווארג' שרד כי משה חסם את המחבלים ואיפשר לו מספיק זמן לקפוץ מהחלון. יוסף גוטפרוינד עשה את אותו הדבר, וחסם את הדלת כדי שחבריו לחדר יוכלו לברוח.
מורשתם אינה מוות מכוער בידי טרוריסטים מתועבים, מורשתם היא מתנת החיים הנשגבת שהם נתנו לחבריהם.
חובה על כל אחד ואחת מאיתנו לזכור בעצמנו תחילה, ואחר כך להזכיר לשאר העולם כי מינכן היתה ההתחלה, לא הסוף, של מעשי הטרור.
הפיגוע הראשון התרחש במינכן, אחר כך הגיעו חטיפות, ואז הגיע 9/11, פיגועים, דריסות ותקיפות באמצעות סכין. לונדון, פאריס, באלי, הודו, מומבסה ורוסיה, מה שעשו הטרוריסטים לקורבנותיהם בבטקלאן הוא מה שלמדו ממה שעשו הטרוריסטים של ספטמבר השחור ליוסף רומנו.
מה שמתחיל עם היהודים אינו מסתיים ביהודים.
הזוועה של טבח מינכן אינה בעיה ישראלית או אפילו בעיה יהודית. זוהי בעיה אנושית…